יש לי בבית סדרת ספרים בשם "מיתוסים", זאת סדרת ספרים על מיתולוגיות ברורות, כמו היוונית, ההינדית, היפנית ואינדיאנית, על מיתולוגיות עממיות ולא מוכרות, כמו הסרבית, הסינית, הפינית והספרדית, מיתולוגיות עתיקות שדורשות ליקוט ואיסוף, כמו האירית, הבריטית-קלטית (המיתולוגיה האהובה עליי), והיהודית (השם של הספר הזה הוא ליטרלי "המיתולוגיה היהודית" ובזה לא נגמרת השערוריתיות שלו). אני ממליץ בחום על כולם - אולי חוץ מהמיתולוגיה היוונית, המיתולוגיה הזו היא לא מיתולוגיה, היא פריצות.
באחד מספרי הסדרה, המיתולוגיה הספרדית, יש פרק בשם "עלילת דם". כשאני הגעתי לפרק הזה ציפיתי לסיפור על יהודים שהורגים ילדים נוצרים כדי להכין מהדם שלהם מצות אבל קיבלתי משהוא אחר לגמרי.
לא קיבלתי עלילת דם, קיבלתי סיפור על עלילת דם.
אני יסביר:
כאמור, מה שציפיתי לו הוא עלילת דם על יהודים.
מה שקיבלתי הוא עלילת דם על נוצרים:
הדבר קרה בעיר אוקניה בימי המלך דול מנואל בן המלך אלפונסו. יום אחד נכנס ילד קטן, כבן שלוש, אל ביתו של איש נוצרי שהיה לו סכסוך ממושך עם אמו של הילד. הנוצרי צעק אל הילד "צא החוצה בן הזונה הסוררת". אם הוא מדבר ככה הוא לא נוצרי, זה אסור בנצרות. הילד לא הבין ולא יצא. הנוצרי בעט בילד והיכה אותו בבטנו עד שמת. גם זה אסור בנצרות. מראה עד כמה מחבר הסיפור ידע מעט על נוצרים. הרוצח פחד שמע יתגלה הדבר, והחביא את הקטן בביתו עד הלילה. כשהחשיך, העמיס את הילד על כתפו וזרק אותו דרך החלון אל ביתו של שכנו היהודי, שנעדר באותו זמן מהעיר. דרינג דרינג דרינג! זה אסור בנצרות. אשתו של היהודי התעוררה מרעש נפילת הגופה. היא ראתה התעות במקור את התינוק המת, והתעלפה מפחד, כי ידעה שזרקו אותו לביתה כדי להעליל עליה. היא החליטה לסלק מביתה את הצרה ויצאה לרחוב לראות לאיזה בית של נוצרים אפשר להשליך את התינוק המת. דרינג דרינג דרינג! זה גם אסור ביהדות וזה גם גורם לי לתהות כמה מעלילות הדם הין בעצם אמיתיות. ברחוב שמעה את אימו של הילד צועקת אל בנה שנעלם. השכנים אמרו לה שהילד נכנס אל בית היהודים ולא יצא ממנו, כי זה ערב חגם ומנהגם להישתמש בדם להישתמש בדם של ילדים נוצרים. למה הם אומרים את זה בעצם אם אין להם שום מקור לזה? אני מתחיל באמת ובתמים לחשוב שהיהודיה רצחה את הילד. עוד סיבה לא לאכול מצות חוץ מזה שהן מגעילות. פרחה נשמתה של האישה היהודיה והיא חיפשה דרך להינצל. לקחה את התינוק המת וחגרה אותו למותניה ולבשה בגדים של אישה הרה. היא ישבה על המַשבֵּר, התחילה לצעוק כאילו תקפוו אותה חבלי לידה ושלחה לקרוא למיילדת. כשבאה המיילדת, סיפרה לה האישה על התחבולה. עוד היא מדברת, ואל הבית נכנסו השופט ואנשיו וחיפשו את הפעוט הנעדרבתנור ובתיבות ובשאר חלקי הבית. כל היום ישבה האשה על המשבר, ולעת ערב הוציאה קול כאילו הפילה ולד מת וקראה לשניים ממקורביה שיוציאו את הפגר אל השדה.
זאת עלילת דם על נוצרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה